שימור איברים Watch and Wait (WW) הפך לחלופה אטרקטיבית לניתוח (TME) בקרב חולים עם סרטן רקטום לאחר טיפול ניאו-אדג'ובנטי המשיגים תגובה קלינית מלאה (cCR). כמעט 30% מחולים אלה יפתחו צמיחה מחודשת מקומית (LR). למרות שכריתת הצלה אפשרית לעתים קרובות, עלול להיווצר מצב של סיכון מוגבר להתפתחות גרורות מרוחקות. מטרת מחקר זה היא להשוות את הסיכון למחלת DM בין חולים עם LR לאחר WW לבין חולים עם תגובה פתולוגית כמעט מלאה (Near PCR) שעברו ניתוח TME.

נתונים מחולים מפרויקט ספרדי לסרטן הרקטום (פרויקט VIKINGO). שנוהלו באסטרטגיית WW לאחר השגת cCR וסבלו מהישנות מקומית של המחלה הושוו לחולים שהשיגו nPCR (≤10% תאים סרטניים בפרפרט הניתוחי) ונותחו TME. מטרת המחקר העיקרית הייתה השוואת ההישרדות ללא גרורות מרוחקות לאחר 3 שנים מההחלטה לנתח/לעקוב. המטרה המשנית הייתה גורמי סיכון אפשריים הקשורים להופעת גררות מרוחקות.

האנליזה כללה 508 חולים עם cCR שנוהלה ע"י WW וסבלו מ-LR, אשר הושוו ל-893 חולים עם nPCR אשר נותחו. שיעור הגרורת המרוחקות היה גבוה משמעותית בקרב LR (22.8% לעומת 10.2%; P ≤ .001). גורמי סיכון בלתי תלויים להופעת גרורות כללו LRי(P = .001), שלב בעת הניתוח ypT3-4י(P = .016), ומעורבות בלוטית בניתוח ypN+י(P = .001).

הישרדות ללא גרורות במשך 3 שנים הייתה גרועה משמעותית עבור חולים עם LR (75% לעומת 87%; P = .001). כאשר גם בריבוד לפי שלב פתולוגי, חולים עם LR היו גרועים משמעותית בכל השלבים (P ≤ 0.009).

נראה כי לחולים עם LR יש סיכון גבוה יותר להתפתחות גרורות במהלך 3 שנים מאשר חולים עם nPCR המנוהל על ידי ניתוח TME ללא קשר לפתולוגיה הסופית. השארת הגידול הראשוני (הבלתי ניתן לגילוי) עד להתפתחות LR עלולה לגרום לתוצאות אונקולוגיות גרועות יותר.

מקור:

Laura M. Fernandez et al., Risks of Organ Preservation in Rectal Cancer: Data From Two International Registries on Rectal Cancer. JCO 0, JCO.24.00405 DOI:10.1200/JCO.24.00405

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה